המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' בן ציון

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים אשר סיכמה דיוניה ביום 3.3.13 (להלן - הועדה).

הועדה התכנסה על מנת להכריע בשאלה אם חלה החמרה במצבו של המערער כתוצאה מפגיעה מיום 22.10.1992 בה נפגע בצואר ובגב, וזאת מכח תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה).

2.הועדה התכנסה בעניינו של המערער לשתי ישיבות, בתאריכים 16.12.2012 ו- 3.3.2013. בסיכום החלטתה קבעה הועדה כי מצבו של המערער הוחמר בשיעור 10% בשל הגבלה קלה בעמוד השדרה הצוארי, לפי פריט ליקוי 37(7)א לתוספת לתקנות נכות מעבודה, וזאת החל מיום 31.5.2012.

3.טענות המערער:

א.הועדה קבעה כי מצבו של המערער הוחמר בשיעור 10% בתחום האורטופדי, אך לא דנה בקשר שבין ההחמרה לבין הפגיעה מיום 22.10.1992.

ב.הועדה לא התייחסה באופן ראוי לממצא של ביצוע ניתוח וסקולרי זמן לא רב טרם מועד כינוסה – ניתוח שיתכן והוא הגורם לאותה מיגבלה קלה בעמוד שדרה צוארי שהועדה מצאה וייחסה להחמרה.

ג.הועדה לא נימקה החלטתה בהתייחס לקביעת הועדה מדרג ראשון.

4.טענות המשיב:

א.הועדה ערכה דיון ענייני בשאלת הקשר שבין ההחמרה לפגיעה שהוכרה, ואף דחתה את טענות הנפגע בתחום הנוירולוגי.

ב.הניתוח הוסקולרי אינו קשור כלל לפגיעה או להחמרה בתחום האורטופדי, ואין לכן לחייב את הועדה להתייחס אליו ואל השפעתו על ההחמרה שנקבעה.

5. בישיבתה הראשונה מיום 16.12.2012 ערכה הועדה בדיקה קלינית שהעלתה בין השאר, כי "החזרים בידיים ירודים, דלדול שרירי חגורת הכתפיים דלטואיד משמאל, ביצפס משמאל, כח גס בידיים ירוד, דלדול קל שריר אנטרסואי I דו צדדי, ירידה בכוח לפיתה החזרי פיקות הופקו מהקרסוליים ירודים, חולשה של EHL דו-צדדי, אין סימנים פרמדליים, ירידה בתחושה בגפיים, הליכה עם צליעה, נתמך במקל הליכה. מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ולא בעקבים".

עוד עיינה הועדה בממצאי MRI של עמוד השדרה הצווארי מיום 27.8.10 שהעלתה כי למערער "פריצת דיסק מרכזית עיסוי של הפלבים הגורם להיצרות קשה עם מוקד מלאמפטי שנראה גם בבדיקה קודמת מ- 4/09 בגובה C 5-6 ו- C4-5 L3-L4 פריצת דיסק מרכזית. ללא שינוי מבדיקה קודמת שהראה שינויים ניווניים בדיסק ובחוליות ועיבוי מלווה בהתגרמות של לגמנטים המייצבים".

באשר להגבלות בתנועה מצאה הועדה כי "התנועות בצואר בכיפוף בכיפוף מוגבל בצורה קלה".

6.הועדה ערכה ישיבה נוספת על מנת לעיין בממצאי בדיקת EMG מ- 2010 וכן במכתב הנוירולוג המטפל. ביום 3.3.13, לאחר שהיו בידי הועדה המסמכים שביקשה, סיכמה כי בדיקת EMG שנערכה בעקבות תלונות המערער בדבר נימול בידיים העלתה כי המערער סובל מנוירופטיה פריפרית, הקשורה קרוב לודאי למחלת הסכרת. לפיכך קבעה הועדה כי אין לייחס את הממצאים העולים מבדיקה זו להחמרה בעקבות הפגיעה שהוכרה.

הועדה סיכמה כי "אין נכות מבחינה נווירולגית כתוצאה מהתאונה. מבחינה אורטופדית נצפו הגבלות קלות בתנועות הצואר". ולפיכך, נקבעה כאמור נכות החל ממועד הגשת תעודת ההחמרה בשיעור 10%.

7.הועדה, כמפורט לעיל, דנה באופן מפורש בתלונות המערער בתחום הנוירולוגי והאורטופדי, כמו גם בשאלה האם יש לייחס את הממצאים השונים בתחומים אלה לפגיעה שהוכרה.

עוד עולה מהפרוטוקול כי הועדה קבעה כי בתחום הנוירולוגי אין לייחס את ההחמרה לפגיעה שהוכרה אלא למצב תחלואי. לא כך הוא באשר לתחום האורטופדי, לגביו בחרה הועדה ליישם 10% נכות החל ממועד הגשת התביעה להחמרה בהתבסס על הממצאים שבפניה בדבר הגבלה קלה. בהעדר הסבר אחר לממצא של הגבלה קלה בעמוד השדרה הצוארי, ובשונה מהממצא בתחום הנוירולוגי לו מצאה הועדה הסבר חלופי בשל מצב הסכרת, פעלה הועדה כדין כאשר ייחסה את אותה החמרה לפגיעה שהוכרה.

לפיכך אין לומר כי הועדה לא קיימה כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין ההחמרה לפגיעה, ודין טענות המוסד בעניין זה – דחיה.

8.באשר לניתוח וסקולרי –הועדה מדרג ראשון מיום 4.9.2012 קבעה כי המערער עבר ניתוח כלי דם בעורק הקרותיס משמאל "לא מזמן" וכי הדבר גורם לרגישות והגבלה יחסית בהנעת הצואר, אך אין לכך קשר עם התאונה הנדונה. הועדה לעררים נושא הערעור כאן לא הזכירה את הניתוח הנ"ל ואת השפעתו האפשרית על הגבלת התנועה. אלא שהועדה לעררים התכנסה מספר חודשים מאוחר יותר וערכה בדיקה מפורטת ואף עיינה במסמכים רפואיים.